יום רביעי, 19 באוגוסט 2015

פרידה מפרופסור יעקב בקנשטיין

היום שמעתי על פטירתו של פרופ' יעקב בקנשטיין.
אני יודע שלרבים מכם זה לא אומר כלום. לצערי מרבית המדענים הדגולים לא ממש מקבלים היום מקום של כבוד בתקשורת ובחברה, וכך יוצא שמרבית הציבור בישראל מעולם לא שמע על אחד הפיזיקאים החשובים שפעלו בה. אני מקווה שלאחר רשומה זו יהיו עוד כמה אנשים שיכירו אותו ואת פועלו, לפחות ברמה השטחית, אך לא לשם כך אני כותב אותה. אני כותב אותה כדי להפרד מאדם דגול שהערכתי עד מאוד, ושהלך מאיתנו בטרם עת.

פרופ' יעקב בקנשטיין ז"ל. (מקור - ויקיפדיה)


פרופ' בקנשטיין התפרסם בעולם בזכות כמה דברים. בקרב הקהילה המדעית הוא היה מוכר כמי שכבר בתחילת שנות השבעים, בהיותו עדיין דוקטורנט תחת ג'ון ווילר (אחד הפיזיקאים הנחשבים בתחום היחסות הכללית), הציע שלחורים שחורים יש אנטרופיה מוגדרת היטב, וניסח מחדש את חוקי התרמודינמיקה כך שיהיו תקפים גם לגבי חורים שחורים. הוא גם עבד על כמה מהתאוריות החשובות ביחסות כללית בהקשר של חורים שחורים, כמו משפט האין-שיער. בעשור האחרון הוא מוכר בקהילה הקוסמולוגית כמי שניסח גרסה יחסותית מלאה לתורת הדינמיקה הניוטונית המתוקנת (MOND) של מרדכי מילגרום. בישראל הוא מוכר כמי שזכה בפרס רוטשילד, בפרס ישראל, ובפרס וולף, שלושה פרסים יוקרתיים מאוד.
בקנשטיין עשה המון עבור הפיזיקה, ובעולם האקדמי נחשב מאוד והיה בעל שם עולמי. הוא בהחלט יכול היה לזכות במעמד של כוכב, אבל זה ממש לא התאים לאופי שלו. הוא היה אחד מהאנשים הענווים והצנועים שהכרתי, ומה שדחף אותו היה בעיקר הרצון לחקור ולגלות יותר על העולם, ולהנחיל את הידע הזה הלאה. ב2005 זכיתי להיות סטודנט בקורס של תורת הרצף שהעביר. היה ברור שבעוד שהוראה אינה דבר שהוא בהכרח נהנה ממנו במיוחד, היא דבר שהוא רואה בו חשיבות עליונה. הוא דאג לכתוב מראש את כל ההרצאות שלו בקורס ולהעמיד את הסיכומים לרשות הסטודנטים, והשקיע הרבה מחשבה בתרגילים ובמבחנים שכתב. באותה שנה הוא זכה בפרס ישראל באמצע הסמסטר. ביום שלאחר הזכייה הוא נכנס לכיתה כרגיל, וכל הכיתה נעמדה והחלה למחוא כפיים לכבודו. הוא, בצניעותו האופיינית, רק עמד שם נבוך, ברגע שדעכו מחיאות הכפיים הסתובב והחל ללמד.
לקראת סיום התואר גיליתי את אהבתי הרבה לקוסמולוגיה, ובמסגרת סמינר בתחום נחשפתי ל-MOND, ולעבודה של בקנשטיין על הנושא, דבר שריתק אותי מאוד. בחרתי לדבר בסמינר על הנושא, ופניתי אליו בחיל ורעדה כדי לשאול האם יש אולי מאמרים בנושא שאוכל להבין עם הרקע הפיזיקלי ה(יחסית)מועט שלי, והוא ענה בנחמדות אין קץ ואף שלח לי מאמרים ישירות מהכונן הקשיח שלו. רציתי מאוד לעשות תחתיו את התואר השני שלי, אך בקנשטיין החזיק לרוב סטודנט אחד, ובד"כ רק סטודנטים מצטיינים לדוקטורט, כך שזה לא יצא לפועל. בדיעבד, אני כלל לא בטוח שהייתי יכול להיות טוב מספיק בתחום כדי להיות סטודנט שלו. במהלך התואר השני למדתי אצלו גם את הקורס ביחסות כללית, שהוא קורס קשה מאוד, אך בזכות הסיכומים המסודרים שלו הצלחתי להבין אותו לא רע.
בהמשך שנותיי האקדמיות ישבתי במשרד באותה קומה איתו, ותמיד שימח אותי לראות את דמותו הקטנה והרזה במסדרון, ממהר אל שיעור או פגישה. הוא היה אדם ומדען שהערכתי כמו מעטים אחרים, ושמאוד הייתי רוצה להיות כמותו. הוא היה אדם דתי, אך מעולם לא נפנף בזה מול אף אחד אחר, ומעולם לא ראה בזה סתירה להיותו מדען. הוא מצוטט כאומר ש"מדענים דתיים מחשבים בדיוק כמו כל האחרים, ומרצים כמו כל האחרים. זה לא כל כך משנה".

 פרופ' בקנשטיין נפטר בפינלנד בצורה מפתיעה, והשאיר חור בעולם הפיזיקה. לצערי, מעטים האנשים שמסוגלים לחשיבה מדעית ברמה שלו, ומעטים עוד יותר אלו שמסוגלים להישאר צנועים כל כך תוך כדי.

היה שלום.


* ותודה רבה לאורן קפלן על התיקונים.

תגובה 1: